רחמים נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטות הרשמת (הגב' סלע- הקש אביגיל) מהתאריכים 28.4.14 ו- 29.5.14 בתיק הוצאה לפועל מס' 02-17266-10-7. במסגרת ההחלטה מיום 28.4.14 התקבלה בקשת המבקש להכרזתו כחייב מוגבל באמצעים, נקבע הפקדת תשלום ראשוני בסך של 3,000 ₪ וכן נקבע צו תשלומים חודשי בסך של 2,500 ₪. בהחלטתה מיום 29.5.14 נדחתה בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטה מיום 28.4.14.

ביום 2.4.14 הגיש המבקש בקשה להכריז עליו כחייב במוגבל באמצעים. בקשה זו נדחתה בהחלטת הרשמת מיום 3.4.14, תוך הנחייה למבקש לחדש בקשתו בצירוף תדפיס תנועות עו"ש וחשבונות ארנונה וגז ל- 6 החודשים האחרונים.

ביום 28.4.14 הגיש המבקש בקשה שכותרתה "הבהרה לבקשת החייב להכרזתו כחייב מוגבל באמצעים" והציע לשלם תשלום חודשי בסך של 200 ₪. בקשה זו נדחתה בהחלטת הרשמת הנכבדה מיום 28.4.14, אחת מההחלטות נושא בקשת הערעור שבפני. בהחלטה נקבעו הדברים הבאים: המבקש יליד 1978, רווק ללא ילדים, עובד ומשתכר סך חודשי ממוצע של 4,000 ₪. אין למבקש דירה בבעלותו והוא מתגורר בבית הוריו. סך הכנסתיו של המבקש 4000 ₪. הוצאותיו החודשיות הנן בסך של 1,500 ₪ וכוללות: עזרה להורים בהוצאות חשמל ומים- 500 ₪, כלכלה ביגוד והנעלה: 1,000 ₪. הרשמת הנכבדה קבע כי למבקש הוצאות חריגות בנסיבות בגין כלכלה, ביגוד והנעלה. עוד קבעה הרשמת כי עובר לשנה האחרונה לא שילם המבקש דבר לסילוק החוב. כנגד המבקש מתנהלים 8 תיקי הוצאה לפועל בסך של כ- 291,982 ₪.

ביום 25.5.14 הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בהחלטה בבקשתו להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים במסגרתה ביקש המבקש להפחית את התשלום הראשוני לסך של 1,500 ₪ ואת התשלום החודשי לסך של 200 ₪. המבקש טען כי הוצאותיו החודשיות גבוהות מסך של 1,500 ₪ וכי הוא משלם למוסד לביטוח לאומי, סך של 800 ₪.

אף בקשה זו נדחתה על ידי הרשמת הנכבדה בהחלטתה מיום 29.5.14, ההחלטה השנייה נשוא בקשת הערעור שבפני. בהחלטה נקבע כי לא צורפו לבקשה אסמכתאות לנטען על ידי המבקש. לאור זאת, קבעה הרשמת הנכבדה כי לא מצאה בבקשה כל חידוש שיהא בו בכדי לסטות מהוראות החלטתה מיום 28.4.14.

בבקשה שבפני מציין המבקש כי כנגדו מתנהלים 7 תיקי הוצאה לפועל בסך כולל של כ- 291,982 ₪. לטענתו בחודש 11/13 הוא החל לעבוד במלון קיסר בטבריה בשכר חודשי של כ- 4,000 ₪ ובתכוף לאחר תחילת עבודתו הוטל עיקול על משכורתו במסגרת תיק הוצאה לפועל מס' 16-05410-09-6, כך שבידו נותר סכום של 2,000 ₪ בלבד. לטענתו הוא מתגורר בבית הוריו המתקיימים מקצבת זקנה ומרבית הוצאות הבית חלות עליו. לטענתו הוצאותיו עולות בהרבה על סך של 1,500 ₪. לטענתו בנוסף לחובותיו במסגרת ההוצאה לפועל קיים לו חוב נוסף לביטוח לאומי בסך של כ- 16,762 ₪ והוא מצוי הסדר לפיו הוא משלם סך של 838 ₪ מדי חודש. עוד טוען המבקש כי הוא חב לשלטונות המס סך של כ- 57,289 ₪. לטענתו הוא עתיד היה להגיע להסדר עימם בסמוך לתחילת לעבודתו אך נוכח העיקול שהוטל על משכורתו, הדבר לא התאפשר. לטענתו אין ביכולתו לעמוד בצווי התשלומים שנקבעו לו. לטענתו מאחר והוא נדרש לטפל באביו שהוכר כחולה סיעודי עקב ניתוח שעבר, הוא אינו יכול לעבוד במשרה מלאה ולכן משכורתו נמוכה. המבקש מציין כי מרבית חובותיו נובעים מניהול עסק כושל - מכולת שכונתית. המבקש מציין כי אין לו נכסים או מיטלטלין בבעלותו.

דיון:

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיב.

תחילה לעניין מועד הגשת בקשת רשות הערעור.

תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, אם ניתנה בפני הצד המבקש לערער או מיום שהומצאה לו, אם ניתנה שלא בפניו.

בענייננו, המועד להגשת בקשת הערעור ביחס להחלטה מיום 28.4.14 חלף.

באשר להחלטה מיום 29.5.14: "הכלל הוא שאם לא עמד החייב במועד הקבוע בתקנות להגשת בקשת רשות ערעור, אין לאפשר לו לעקוף את הסדרי הדין ולהביא להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור באופן מלאכותי ובאמצעות הגשת בקשה נוספת באותו העניין לרשם (הש' ס' ג'ובראן רע"א 3435/08 זמיר מועלם נ' ישראפלורס בע"מ, דינים עליון צ 628)."

ראה: כבוד השופט דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות - חלק ראשון, מהדורה שביעית 2011, ע"מ 110.

הדברים יפים אף לענייננו. ההחלטה מיום 29.5.15 מתייחסת באופן ישיר להחלטה מיום 28.4.14 במסגרתה כאמור נקבע למבקש התשלום הראשוני צו התשלומים החודשי. אין לאפשר למבקש בנסיבות אלו להביא להארכת המועד להגשת בקשת הערעור באופן מלאכותי על ידי הגשת בקשה נוספת באותו העניין כפי שעשה ואף מן הטעם הזה יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

אף לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה.

באשר לגובה צווי החיוב בתשלומים, נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם הוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו.

ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03)

רע"א 7195/09 ציון קרטה נ. פרקליטות מחוז חיפה ואח' דינים עליון 2009(118) 1423)

וכן האמור ברע"צ 35723-04-12 לוסב נ. שטרוך (ניתן ביום 30/4/12).